שקט

הכי הרבה יש פה שקט. של לבד, של חסר, של להיות אחר ושל אחר פה.

עם כל זה, הכי חסר שקט לחיפוש, שקט של הנפש, שקט של המחשבות.

חיבוק שנותן שקט, שיחה שמרפאה, פגישה שמרימה, מוסיקה של בית שפשוט ברקע (כאן אני צריכה להיזכר לשים כדי להירגע).

היום יום הזיכרון.

קלישאתי אבל נכון, זה היום הכי קשה.

גם זה היה ידוע מראש.

כמה רחוק אני נמצאת. מנסה לתפוש איך קרה שאני לא ביום נסיעות, מרגישה את המשקל של היום ואת החובה והזכות שלי לזכור. גם מכאן הפעלתי רדיו ישראלי, גם כאן עצרתי את היום שלי.

אבל אין לי את האוויר של היום הזה פה.

הרחוב לא עצר, לא התמלא ולא התרוקן באותה נשימה כמו שאני מכירה ומחפשת, זה אחר, והחסר הוא המורגש ביותר שחוויתי עד עכשיו במסע הזה.

אז שקט.

שקט מדיי ושקט חסר.

שקט

מילים: יונה וולך

לחן: יובל מסנר

שלח לי שקט טוב מוגן

שלח לי שקט מענן שלח לי שקט ממוכן לשמוע שקט לא מכאן תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה.

שלח לי שקט מאורגן שלח לי שקט מעודכן

בלי הפרשי שעות והתעדכנות בדיעבד שלח לי שקט מפואר תשלח לי שקט מהכפר

הגלובאלי תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה.

מי חשב שהבית יהיה ארץ רחוקה

שקט, שקט, שקט, שקט מופתי

כמה שקט כאן, כמה כלום יכול להיות כאן מיום הולדתי עד יום מותי

אתייחס לתקופה מתחילתה עד סופה שקט עד יום מותי.

שלח לי שקט מהודר שלח לי שקט מאולתר

כשמגיע בהפתעה הוא הכי מנחם, מרגיש שקוראים אותך מרחוק שלח לי שקט ירחי תשלח לי שקט בין כוכבים

ובין יבשות ובין ימים ובין שעות תשלח לי שקט בקופסא מארץ רחוקה.

שקט, שקט...

שמיים פתוחים